עע"מ
בית המשפט העליון בירושלים
|
2647-05
27/07/2005
|
בפני השופט:
אילה פרוקצ'יה
|
| - נגד - |
התובע:
פז חברת נפט בע"מ
|
הנתבע:
1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז
2. ועדה מקומית לתכנון ובניה דורים
3. סתריה מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ
4. סונול ישראל בע"מ
|
| החלטה |
1. בקשה למתן צו ביניים עד להכרעה בערעור, המורה לשר הפנים שלא ליתן אישורו לתכנית גז/9/4 סתריה, או המורה לו שלא לפרסם את התכנית למתן תוקף.
2. ביום 17.2.05 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו (כב' השופטת שרה דותן) את עתירתה של המבקשת על דחיית התנגדותה לתכנית להקמת תחנת תדלוק על ידי משיבה 4 במושב סתריה, וכנגזר מכך, על הליכי מתן תוקף לתכנית. בית המשפט קבע כי מרבית הטעמים כנגד אישורה של התכנית עוסקים בשאלות תכנוניות מקצועיות שנדונו והוכרעו על ידי רשויות התכנון, ולא נמצא מקום להתערב בהחלטותיהן. כן דחה בית המשפט את טענתה של העותרת באשר להעדר סמכותו של יו"ר הועדה המחוזית להאריך מועד לקיום תנאי ההפקדה לאחר שהתכנית התבטלה מאליה כעבור פרק זמן מסוים. כך החליט בית המשפט הן מחמת מניעות, והן לגופו של ענין, מכח תנאי סעיף 86 לחוק התכנון והבנייה, המאפשר לטעמו הארכת מועדים לא רק ביחס לתכנית שטרם חלף המועד שנקצב למילוי תנאיה, אלא גם לגבי תכנית שהתבטלה מאליה, כדוגמת המקרה שלפנינו. על דחיית העתירה בבית המשפט קמא הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, וכן בקשה לסעד זמני בערעור.
3. בבקשה לסעד זמני נטען כי משחוקיות התכנית מונחת לבקורת שיפוטית בפני בית משפט זה, מן הראוי לערב את החלטת שר הפנים בכל הנוגע לאישור התכנית השנויה במחלוקת ולפרסומה למתן תוקף וזאת עד להכרעה בערעור.
4. אין מקום למתן סעד ביניים בענין זה. עיקרו של סעד ביניים הוא באיזון אינטרסים שבין הזוכה בפסק הדין למימוש מיידי של הפסק נשוא זכייתו לבין אינטרס בעל הדין האחר שלא זכה להבטיח את זכויותיו באם יזכה בערעור.
הבקשה בענייננו אינה עומדת בשני המבחנים הנדרשים לצורך מתן עיכוב ביצוע מימושו של פסק דין שהם - סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות והאינטרסים בין בעלי הדין. סיכויי ההצלחה בערעור זה אינם טובים במיוחד. מאזן הנוחות גם הוא פועל לטובת המשיבים 3 ו-4, המבקשים מזה זמן רב לממש את התכנית, ועיכובה כיום עד להכרעה בערעור עלול להסב להם נזק כלכלי כבד, ואפשר אף נזק לציבור. ראוי להדגיש כי כאשר מתבקש עיכוב ביצוע של הליך המתנהל בפני רשות מינהלית על פי חוק, כי אז חלה על פעולה זו חזקת החוקיות, ונדרשת מידה מוגברת של הוכחה כי הפעולה פגומה על פניה עד כדי כך שיש סיכוי טוב כי בית המשפט יבטלה (בג"צ 3330/97 עירית אור יהודה נ' ממשלת ישראל, פד"י נא(3) 472). אין זה המקרה שלפנינו. מנגד, אישורה ופרסומה של התכנית אינם הליך בלתי הפיך, היה ויימצא בסופו של יום כי טענות המבקשת תתקבלנה בערעור, וניתן יהא במידת הצורך לבטל את התכנית או לשנותה על מכלול התוצאות המתבקשות מכך (השווה ע"א 6146/00 עירית תל-אביב נ' בצלאל; פרשת עירית אור יהודה, שם). מכאן, שלא מתקיימים במקרה זה התנאים המוקדמים המצדיקים עיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן, אשר משמעותו עיכוב הליכי שכלולה של התכנית לכדי תכנית בת-תוקף.
5. לאור האמור, דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 2, 3, ו-4 (הדדית) בסכום כולל של 15,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ' בתמוז תשס"ה (27.7.05).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.